אמנות רחוב בברוקלין מרוכזת בעיקר בבושוויק (Bushwick), ובתוכה באזור המכונה בושוויק קולקטיב - כמה רחובות שבהם קירות מחסנים שלמים מכוסים ביצירות בגודל בניין. הצפייה ברחוב פתוחה תמיד וללא תשלום, סיור מודרך אורך שעה וחצי עד שעתיים והוא בתשלום (את המחיר העדכני יש לאמת מול הספק), והגעה ברכבת התחתית ממנהטן לוקחת כרבע שעה עד עשרים דקות.
לראות את הקירות עם מי שמכיר אותם
שעה וחצי עד שעתיים בין יצירות הענק של בושוויק קולקטיב, עם הסבר על האמנים ועל הסיפור מאחורי כל קיר.
בדיקת זמינות ומחיר ←מה שהופך את האזור הזה לחריג בנוף האמנות של ניו יורק הוא לא רק הגודל של היצירות אלא העובדה שהן זמניות. קיר שנצבע בקיץ יכול להיעלם עד החורף ולהתחלף ביצירה של אמן אחר לגמרי, כך שאותו מסלול בדיוק ייראה שונה בכל ביקור. אין כאן תצוגת קבע, אין שילוט הסבר ואין קופה בכניסה - יש רחוב עובד שבו נעשית אמנות בקנה מידה עצום.
שלושה אזורים מרכיבים את התמונה המלאה: בושוויק עם הריכוז הגדול והנועז ביותר, וויליאמסבורג (Williamsburg) עם יצירות פזורות בין חנויות ובתי קפה באווירה מלוטשת יותר, ודמבו (DUMBO) שבה הדגש עובר ממשטחי צבע למיצבי אמנות ציבורית על רקע הגשרים. אפשר לכסות את שלושתם ביום אחד, אבל כל אחד מהם דורש גישה אחרת.
בושוויק קולקטיב - איך אזור תעשייה הפך לגלריה פתוחה
בושוויק היא שכונה בצפון מזרח ברוקלין שנבנתה סביב תעשייה קלה, מחסנים ומפעלים. חלק גדול מהמבנים האלה עדיין עומדים ועדיין פעילים, וזה בדיוק מה שיצר את הבמה: קירות לבנים ובטון ארוכים, גבוהים וחסרי חלונות, בדיוק הפורמט שאמן קיר חולם עליו.
הרעיון שהתחיל מקיר אחד
המיזם שנקרא בושוויק קולקטיב נוסד ב-2012 בידי ג'וזף פיקלורה, תושב השכונה שניהל את עסק הפלדה המשפחתי ברחוב טרוטמן. הוא התחיל לפנות לבעלי מבנים ולבקש רשות להביא אמנים שיצבעו את הקירות, והמודל תפס: תוך שנים ספורות הגיעו לשם אמנים מכל העולם, והרחובות סביב טרוטמן וסנט ניקולס הפכו לכתובת הידועה ביותר לאמנות רחוב בעיר.
מדי שנה, בתחילת הקיץ, נערך באזור בלוק פארטי שמושך אלפי אנשים. בשבועות שלפניו מגיעים אמנים וצובעים קירות חדשים, כך שזו התקופה שבה כמות היצירות הטריות היא הגדולה ביותר. מי שמגיע בשבועות שאחרי האירוע רואה למעשה תערוכה חדשה כמעט לגמרי.
למה שום סיור לא נראה כמו הקודם
זו הנקודה שהכי חשוב להבין לפני שיוצאים: הקירות אינם מוזיאון. חלקם נצבעים מחדש כל כמה חודשים, אחרים שורדים שנים, וחלק נעלמים כשמבנה משתפץ או נהרס. יצירה שראיתם בתמונה באינטרנט עשויה כבר לא להיות שם, וזו לא תקלה אלא מהות המדיום.
המשמעות המעשית: אל תבנו מסלול סביב יצירה ספציפית שראיתם בפיד, ואל תסתמכו על מפות ישנות שמסמנות קירות לפי שם אמן. עדיף להגיע עם ציפייה לגלות, ולתת לרחוב להוביל. מי שרוצה הקשר על מה שהוא רואה כאן ועכשיו ימצא אותו בסיור גרפיטי ואמנות רחוב בבושוויק, שמתעדכן לפי מה שקיים בשטח באותו שבוע.
סיור גרפיטי בבושוויק בקבוצה מצומצמת
פחות אנשים, יותר שאלות: הליכה בין הקירות עם דגש על טכניקה, שכבות והיסטוריה של אמנות הרחוב בברוקלין.
בדיקת זמינות ומחיר ←מה בדיוק רואים ברחובות של בושוויק
הריכוז הצפוף ביותר נמצא בכמה בלוקים בלבד, וזה יתרון גדול: אפשר לכסות את הליבה בהליכה איטית של שעה עד שעתיים בלי לחזור על אותו רחוב פעמיים.
הרחובות שבהם מתרכזות היצירות
הציר המרכזי הוא רחוב טרוטמן, בעיקר בקטע שבין השדרות אירווינג לסייפרס, ובמקביל לו רחוב סטאר. הצומת של שדרת וויקוף עם הרחובות האלה משמש נקודת מפגש נפוצה לסיורים. טיפ שחוזר אצל מטיילים ותיקים: הבלוק שממש מול תחנת הרכבת הוא הצפוף ביותר בקירות אבל גם בבני אדם, ומי שממשיך שניים-שלושה בלוקים מערבה מוצא לרוב עבודות גדולות יותר, טריות יותר ובלי תור לצילום.
מוזמן מול לא חוקי - ההבדל שקשה לראות לבד
על אותו רחוב חיים זה לצד זה שני עולמות. יצירות הענק המוזמנות נעשות ברשות בעל המבנה, לוקחות ימים, מבוצעות מפיגומים ומתוכננות מראש בסקיצה. לצידן, על דלתות מוסך, עמודים וגגונים, יש כתיבה לא חוקית שנעשית במהירות ובחשאי. שתיהן חלק מהסצנה, אבל הן מגיעות מתרבויות שונות עם קודים שונים לגמרי.
טאגים, ת'רואפים ופיסות
שלוש רמות שכדאי לזהות: טאג הוא חתימה מהירה בקו אחד; ת'רואפ הוא שם בשתי צבעים באותיות בועה, שנעשה בדקות; ופיס הוא עבודה מפותחת עם צבעים, הצללות ורקע. כשמסתכלים על קיר בבושוויק אפשר לראות לעיתים קרובות את שלושתן זו על גבי זו, וסדר השכבות מספר את ההיסטוריה של הקיר הזה.
מי שרוצה גם לנסות את הצד המעשי של הצבע ולא רק להתבונן, ימצא באתר גם התייחסות נפרדת לסדנת גרפיטי בברוקלין. כאן מדובר בצפייה ובהבנה, לא בעבודה עם ספריי.
וויליאמסבורג - אמנות רחוב בגרסה מלוטשת
וויליאמסבורג נמצאת מדרום מערב לבושוויק, על גדת האיסט ריבר מול מנהטן, והיא כבר מזמן לא שכונת מחסנים. היצירות כאן פזורות ולא מרוכזות, ולכן חוויית הצפייה שונה לגמרי.
מה שונה כאן מבושוויק
במקום רצף של קירות ענק, מוצאים בוויליאמסבורג ציור אחד גדול על צד של בניין, אחר כך שלושה בלוקים בלי כלום, ואז עבודה על תריס של חנות. הציר המרכזי הוא שדרת בדפורד והרחובות שיוצאים ממנה מזרחה ומערבה. בין היצירות המזוהות ביותר עם השכונה נמצא הקיר הגדול שמציג את אנדי וורהול ואת ז'אן מישל בסקייה, פרי מכחולו של האמן הברזילאי אדוארדו קוברה, בפינת בדפורד ורחוב 9 הצפוני.
האווירה מסחרית ומטופחת: בתי קפה, חנויות עיצוב, גלריות קטנות ומסעדות. זה הופך את וויליאמסבורג לאזור נוח יותר להליכה עם ילדים או להורים שרוצים לשלב קניות עם צפייה, ומשתלב יפה עם רעיונות לטיול משפחתי בברוקלין. מנגד, מי שמחפש את העוצמה הוויזואלית של רצף קירות יתאכזב אם יגיע רק לכאן.
דרום וויליאמסבורג - שכונה אחרת לגמרי
חשוב לדעת שוויליאמסבורג אינה מקשה אחת. החלק הדרומי שלה הוא בית לקהילה חסידית גדולה ומבוססת, עם אופי מגורים מובהק, מוסדות קהילה ורחובות שקטים בהרבה. אין שם סצנת אמנות רחוב, והלבוש והתנהלות המקום שונים לחלוטין מהחלק הצפוני. מטיילים שמגיעים לשם בטעות בחיפוש אחר קירות פשוט לא ימצאו אותם, ולכן כדאי למקד את ההליכה בצפון השכונה.
מי שרוצה לראות את שני הפנים של אמנות הרחוב בברוקלין באותו יום ימצא זאת בסיור אמנות רחוב בבושוויק, שנפתח בהסבר על ההבדל בין השכונות לפני שיוצאים לרחוב.
מהרחוב אל הסטודיו של האמן
סיור פרטי שמשלב את קירות בושוויק עם ביקור בסטודיו פעיל ושיחה בגלריה, בקצב שמותאם לקבוצה שלכם.
בדיקת זמינות ומחיר ←דמבו - מיצבי אמנות ציבורית מול הגשרים
דמבו, ראשי תיבות של Down Under the Manhattan Bridge Overpass, שוכנת בין גשר ברוקלין לגשר מנהטן על קו המים של ברוקלין. זו הנקודה שבה אמנות הרחוב של ברוקלין פוגשת נוף.
קירות מים סטריט וקשת גשר מנהטן
הפרויקט המרכזי כאן ידוע כדמבו וולס, סדרת קירות גדולים בסביבת רחוב וואטר ותחנת יורק סטריט, שנוצרו החל מ-2012 בידי אמנים בין לאומיים בולטים. בשונה מבושוויק, כאן מדובר פחות בגרפיטי ויותר בעבודות מוזמנות בקנה מידה אדריכלי, וחלקן משולבות ישירות בקירות התמך של המסילה המוגבהת.
לצידן פזורים בשכונה מיצבי פיסול ואמנות ציבורית מתחלפים, בעיקר בגנים שלאורך קו המים. השילוב של יצירה גדולה עם קשת פלדה של גשר ברקע הוא הסיבה שדמבו הפכה לאחת הכתובות המצולמות בעיר, וגם הסיבה שהיא הרבה יותר עמוסה מבושוויק.
איך משלבים את דמבו ביום אחד
ההיגיון הגיאוגרפי אומר להתחיל בבושוויק בבוקר, לרדת לוויליאמסבורג בצהריים ולסיים בדמבו לקראת שעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהאור נמוך והצללים על הגשרים ארוכים. שלושת האזורים מחוברים ביניהם בתחבורה ציבורית תוך דקות ספורות, וזה מסלול שאפשר לעשות במלואו בתקציב נמוך מאוד, בדומה לרעיונות לטיול בניו יורק בתקציב יומי מצומצם.
שימו לב: דמבו היא גם היעד היחיד מבין השלושה שבו תמצאו קהל צילום צפוף לאורך כל שעות היום, כולל תורים בפועל לנקודות צילום מסוימות. מי שמחפש שקט יגיע לשם מוקדם בבוקר, לפני שהאוטובוסים המאורגנים מתחילים להגיע.
סיור מודרך או עצמאי - איך בוחרים נכון
שתי האפשרויות לגיטימיות לחלוטין, והבחירה תלויה בשאלה אחת: אתם רוצים לצלם קירות יפים, או להבין מה אתם רואים.
מה נותן סיור מודרך
ההליכה עם מי שמכיר את הסצנה נותנת בדיוק את מה שאי אפשר לקרוא מהקיר: מי האמן ומאיפה הוא, מה הסיפור מאחורי היצירה, למה קיר מסוים נצבע מחדש ומי החליט על כך, ומה ההבדל בין עבודה מוזמנת ומשולמת לבין כתיבה שנעשתה בלילה בלי רשות. חלק מהסיורים באזור מובלים בידי אמנים פעילים שצבעו בעצמם קירות בשכונה, וזו הדרך הישירה ביותר לשמוע את נקודת המבט מבפנים.
יתרון פחות מדובר: ההליכה עם קבוצה מקצרת דרמטית את זמן החיפוש. במקום להסתובב ולנחש איזה בלוק שווה, מגיעים ישירות לרצף שנבדק באותו שבוע. בקבוצות קטנות, לרוב עד עשרה משתתפים, יש גם מקום לשאול שאלות באמת.
מתי סיור עצמאי מספיק
הליכה עצמאית חינמית, גמישה לחלוטין ואינה דורשת הזמנה מראש. היא מתאימה למי שרוצה בעיקר לצלם, למי שיש לו שעה פנויה בין תוכניות אחרות, ולמי שמעדיף לעצור כמה שירצה מול כל קיר. שעה עד שעה וחצי הן מסגרת זמן סבירה לליבה של בושוויק.
סוגי סיורים ומחירים
- סיור קבוצתי קלאסי - שעה וחצי עד שעתיים, בתשלום לאדם, מתמקד בבושוויק קולקטיב וסביבתו. אפשרות מייצגת היא סיור אמנות רחוב בבושוויק.
- סיור בקבוצה קטנה עם אמן - היקף דומה, דגש על טכניקה ועל ההיסטוריה של המדיום, כמו בסיור גרפיטי בקבוצה קטנה בבושוויק.
- סיור פרטי מורחב - ארוך יותר, לעיתים כולל ביקור בסטודיו של אמן ושיחה בגלריה, כמו בסיור אמנות פרטי בבושוויק עם ביקורי סטודיו.
כל המחירים מייצגים בלבד ומשתנים לפי עונה ויום, ורצוי לבדוק אותם מול הספק בזמן ההזמנה. מבחר רחב של סיורים רגליים בעיר מרוכז גם בעמוד ניו יורק.
איך מגיעים ומתי הכי כדאי ללכת
אחד הדברים הנוחים באזור הזה הוא שהוא נגיש ברכבת התחתית ישירות ממנהטן, בלי החלפות ובלי הוצאה מיוחדת.
רכבת תחתית ממנהטן
קו L חוצה את מנהטן לאורך רחוב 14 וממשיך מתחת לאיסט ריבר אל ברוקלין. לבושוויק יורדים בתחנת ג'פרסון סטריט, שממנה הליכה של דקות ספורות מביאה לליבת הקירות; תחנת מורגן אווניו הסמוכה משמשת נקודת כניסה חלופית. לוויליאמסבורג יורדים בתחנת בדפורד אווניו על אותו קו. לדמבו נוסעים בקו F לתחנת יורק סטריט או בקווים A ו-C לתחנת היי סטריט.
הנסיעה ממרכז מנהטן אורכת בין רבע שעה לעשרים דקות, והתשלום מתבצע בהצמדת כרטיס אשראי או טלפון לשער. מי שמתכנן ימים עמוסים באטרקציות בתשלום ישווה גם מול כרטיס ניו יורק פאס, אם כי לאמנות הרחוב עצמה אין צורך בכרטיס כלשהו.
השעות שבהן האור והרחוב עובדים לטובתכם
הזמן המומלץ הוא שעות הבוקר המאוחרות, בערך בין עשר לשתיים עשרה. הרחובות עדיין שקטים, האור גבוה מספיק כדי להאיר קירות שלמים בלי צללים חדים, והמסחר כבר פתוח. לפני עשר בבוקר האזור מגורים לכל דבר, ורעש של קבוצות מטיילים באותן שעות פשוט לא במקום.
הבדל שמורגש היטב: בסופי שבוע האזור עמוס במטיילים ובקבוצות מאורגנות, ובימי חול הוא שקט משמעותית וקל יותר לצלם קיר בלי אנשים בפריים. מצד שני, בסופי שבוע יש יותר פעילות בבתי הקפה ובגלריות הקטנות.
עונות ומזג אוויר
זו פעילות חוץ מלאה בלי מחסה, ולכן היא תלוית מזג אוויר. אביב וסתיו הם התקופות הנוחות ביותר. בקיץ האספלט והלבנים מקרינים חום והרחובות האלה כמעט חסרי צל, אז כדאי מים וכובע. בחורף האור נמוך ויפה אבל הרוח בין המחסנים חדה, ומי שמתכנן ביקור בעונה הקרה ימצא הקשר רחב יותר בחופשה חורפית בניו יורק.
כללי התנהגות, בטיחות וצילום
הנקודה החשובה ביותר בכל הביקור: בושוויק ווויליאמסבורג אינן אתר תיירות מגודר. אלה רחובות שבהם אנשים גרים, מפעילים עסקים, פורקים סחורה ומחנים רכב.
אלה רחובות של אנשים
- אל תחסמו כניסות לבניינים, שערי מחסנים או רמפות פריקה, גם לא לדקה של צילום.
- אל תיכנסו לחצרות פרטיות או למגרשים סגורים כדי להשיג זווית טובה יותר.
- אל תיגעו ביצירות ואל תישענו עליהן. חלק מהעבודות כוללות שכבות בולטות שנפגעות במגע, ובקירות טריים הצבע עלול עדיין להיות רך.
- שמרו על עוצמת קול סבירה, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות ובבלוקים שבהם יש בנייני מגורים.
- אם אתם רואים אמן עובד, אל תתקרבו ואל תצלמו אותו מקרוב בלי לשאול. בקשה קצרה ומנומסת נענית לרוב בחיוב.
צילום בלי לפגוע
אין הגבלות צילום על היצירות עצמן והן נועדו להיראות, אבל יש כמה כללי זהירות מעשיים. כדי לצלם קיר גדול בשלמותו נסוגים לאחור אל הכביש, וברחובות האלה עוברות משאיות בקצב יציב, אז ודאו לאן אתם דורכים. עדשה רחבה או מצב פנורמה בטלפון חוסכים את הצעד המסוכן הזה.
לגבי אנשים: צילום של תושבים או של ילדים בלי רשות אינו מקובל, ומוטב פשוט להימנע. מבחינת בטיחות כללית, האזור פעיל ומטויל לחלוטין בשעות היום. בשעות הלילה, כשהמחסנים סגורים והרחובות מתרוקנים, אין סיבה אמיתית להסתובב שם, וממילא בחושך לא רואים את היצירות.
עוד נקודה שכדאי לזכור: אמנות רחוב מוגנת בזכויות יוצרים. צילום פרטי ושיתוף אישי ברשתות הם דבר מקובל ומבורך, אבל שימוש מסחרי ביצירה של אמן דורש הסדרה מולו.
מה לשלב מסביב - אוכל, קפה ומה שישראלים צריכים לדעת
הליכה בין הקירות היא בערך שעתיים, וזה כמעט תמיד מסתיים באותה שאלה: איפה יושבים. סצנת האוכל של שתי השכונות היא חלק בלתי נפרד מהחוויה ולא נספח לה.
סצנת האוכל של בושוויק ווויליאמסבורג
בושוויק בנתה לעצמה מוניטין קולינרי מוקדם, במידה רבה בזכות רוברטה'ס ברחוב מור, פיצריה בסגנון נפוליטני שנפתחה בסוף העשור הראשון של המאה ופתחה את הגל של המקומות החדשים באזור. סביב תחנת ג'פרסון ולאורך שדרת וויקוף פזורים בתי קפה עצמאיים קטנים, כולל וויקוף סטאר שמשמש נקודת מפגש לחלק מהסיורים.
בוויליאמסבורג ההיצע רחב הרבה יותר: קפה איכותי, מאפיות, ברים ומסעדות לאורך בדפורד ובמקביל לה. מי שמרכיב יום ברוקלין שלם ימצא היגיון בשילוב עם סיום מול הנוף בדמבו, ורעיונות נוספים לשילובים מופיעים גם ביום שבת בניו יורק.
פרטים קטנים שמפתיעים ישראלים
- הגעה לעיר - יש טיסות ישירות מתל אביב לנמלי התעופה ג'ון קנדי ונוארק, וכניסה לארצות הברית מחייבת אישור ESTA מאושר מראש לבעלי דרכון ישראלי.
- מס ותשר - המחיר שמופיע בתפריט או על המדף אינו כולל מס מכירה, שנוסף בקופה. בבתי קפה ובמסעדות מצפים לתשר, לרוב סביב 18-20 אחוזים.
- כשרות ושבת - בדרום וויליאמסבורג יש קהילה יהודית גדולה ולצידה עסקים כשרים רבים, אך רובם סגורים בשבת ומוקדם בערבי שבת. מי שמחפש אפשרויות רחבות יותר ימצא מרכזי מזון כשר גם במנהטן, ולקינוח שווה להכיר מקומות גלידה כשרה בעיר.
- מים ותרופות - מי הברז בעיר ראויים לשתייה לחלוטין ואין צורך לקנות בקבוקים, ותרופות בסיסיות ללא מרשם זמינות ברשתות בתי המרקחת הגדולות שפתוחות עד מאוחר.
- נעליים - מדובר בהליכה על מדרכות אספלט לא אחידות, לעיתים עם שאריות בנייה. נעליים סגורות ונוחות אינן המלצה אלא צורך.
| האזור או סוג הסיור | מה מקבלים בפועל | הגעה, משך ועלות מייצגת |
|---|---|---|
| בושוויק קולקטיב - הליכה עצמאית | הריכוז הגדול והנועז ביותר, קירות מחסנים בגובה בניין, מתחלף כל כמה חודשים | קו L לתחנת ג'פרסון סטריט; 60-90 דקות; ללא תשלום |
| סיור קבוצתי מודרך בבושוויק | זיהוי אמנים, סיפור מאחורי הקירות, הבחנה בין עבודה מוזמנת לכתיבה לא חוקית | מפגש בסביבת שדרת וויקוף; 90-120 דקות; בתשלום לאדם |
| סיור בקבוצה קטנה עם אמן פעיל | מבט מבפנים על טכניקה, שכבות והיסטוריה של המדיום, קבוצה עד כעשרה אנשים | מפגש בבושוויק; כ-2 שעות; מחיר גבוה מעט מסיור קבוצתי |
| סיור פרטי עם ביקורי סטודיו | רחוב יחד עם סטודיו של אמן ושיחה בגלריה, קצב מותאם אישית | בושוויק; 2.5-3 שעות; תמחור פרטי לקבוצה |
| וויליאמסבורג | יצירות פזורות בין חנויות ובתי קפה, אווירה מלוטשת, נוח למשפחות | קו L לתחנת בדפורד אווניו; 60-90 דקות; ללא תשלום |
| דמבו | מיצבי אמנות ציבורית וקירות גדולים על רקע גשרי ברוקלין ומנהטן | קו F לתחנת יורק סטריט; 45-60 דקות; ללא תשלום |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- אין כאן תצוגת קבע - קירות נצבעים מחדש כל כמה חודשים, ולכן אותו מסלול נראה אחרת בכל עונה
- הצפייה ברחוב חינמית ופתוחה בכל שעה; התשלום היחיד הוא על סיור מודרך
- שעות הבוקר המאוחרות הן הזמן האידיאלי - אור טוב לצילום ורחובות שקטים; ימי חול פחות עמוסים מסופי שבוע
- רכבת קו L מגיעה ישירות ממנהטן לבושוויק ולוויליאמסבורג בכרבע שעה עד עשרים דקות
- בתחילת הקיץ נערך בבושוויק בלוק פארטי שנתי, ובשבועות שלפניו נצבעים קירות חדשים רבים
- אלה רחובות מגורים ועסקים פעילים - לא לחסום כניסות, לא להיכנס לחצרות פרטיות ולא לגעת ביצירות
טעויות שכדאי להימנע מהן
- לבנות מסלול סביב יצירה ספציפית שראיתם בתמונה ברשת - יש סיכוי טוב שהיא כבר נצבעה מחדש
- להישאר רק בבלוק שמול תחנת הרכבת, שהוא הצפוף ביותר, ולפספס עבודות גדולות יותר שני בלוקים מערבה
- להגיע אחרי רדת החשכה - בחושך לא רואים את היצירות ואין סיבה אמיתית להסתובב שם
- להיכנס לחצר או למגרש פרטי כדי להשיג זווית צילום, או להישען על קיר שהצבע בו עדיין טרי
- להצטמצם לוויליאמסבורג בלבד ולצפות לריכוז קירות - שם היצירות פזורות, והליבה נמצאת בבושוויק
- לצלם תושבים או ילדים בלי רשות, או לצלם אמן שעובד מקרוב בלי לשאול קודם
שאלות נפוצות
האם צריך לשלם כדי לראות את אמנות הרחוב בבושוויק?
לא. כל היצירות נמצאות על קירות חיצוניים ברחובות ציבוריים, אין גדר, אין קופה ואין שעות פתיחה. תשלום נדרש רק אם בוחרים בסיור מודרך, שהמחיר שלו משתנה בין הספקים וכדאי לאמת אותו מולם. סיור עצמאי חינמי לחלוטין וגמיש בזמנים.
כמה זמן צריך להקצות לביקור בבושוויק קולקטיב?
שעה עד שעה וחצי מספיקות להליכה איטית בליבת הקירות, שמתפרסת על כמה בלוקים בלבד. מי שמצלם הרבה או שנכנס לבתי קפה יגיע לשעתיים. סיור מודרך אורך בדרך כלל שעה וחצי עד שעתיים. אם משלבים גם וויליאמסבורג ודמבו, כדאי להקצות חצי יום עד יום.
עדיף סיור מודרך או הליכה עצמאית?
תלוי במטרה. מי שרוצה בעיקר לצלם ולהתרשם יסתדר מצוין לבד. מי שרוצה להבין מי האמנים, מה הסיפור מאחורי כל קיר, למה יצירה נצבעה מחדש ומה ההבדל בין עבודה מוזמנת לכתיבה לא חוקית, יקבל מסיור מודרך ערך שאי אפשר להשיג לבד. חלק מהסיורים מובלים בידי אמנים פעילים באזור.
איך מגיעים לבושוויק ולוויליאמסבורג ממנהטן?
ברכבת התחתית, קו L, שחוצה את מנהטן לאורך רחוב 14. לבושוויק יורדים בתחנת ג'פרסון סטריט או במורגן אווניו, ולוויליאמסבורג בתחנת בדפורד אווניו. הנסיעה אורכת כרבע שעה עד עשרים דקות. לדמבו נוסעים בקו F לתחנת יורק סטריט או בקווים A ו-C לתחנת היי סטריט.
מתי השעה הכי טובה בשביל צילום?
שעות הבוקר המאוחרות, בערך בין עשר לשתים עשרה. האור גבוה מספיק כדי להאיר קיר שלם בלי צללים חדים, הרחובות עדיין שקטים ואפשר לצלם בלי אנשים בפריים. ימי חול פנויים בהרבה מסופי שבוע. לצילום קיר גדול בשלמותו נסוגים לכביש, אז שימו לב לתנועת משאיות שפעילה באזור.
האם ההליכה בשכונות האלה בטוחה ומתאימה לילדים?
בשעות היום מדובר באזורים פעילים ומטוילים לחלוטין, והליכה בהם פשוטה. וויליאמסבורג נוחה במיוחד למשפחות בזכות בתי הקפה והחנויות לאורך המסלול. בושוויק היא אזור תעשייתי יותר עם מדרכות פחות אחידות, אז נעליים סגורות עוזרות. בלילה, כשהמחסנים סגורים, אין סיבה של ממש להסתובב שם.