חיי הלילה בניו יורק מתחלקים לפי אזור: מידטאון היא רופטופ בארים עם נוף ותיאטראות ברודוויי, הלואר איסט סייד והאיסט וילג' הם ברים קטנים ומוזיקה חיה בלי קוד לבוש, גריניץ' וילג' היא בירת הג'אז, מיטפקינג וצ'לסי הן מועדונים גדולים עם דלת סלקטיבית, ובוויליאמסבורג ובושוויק שבברוקלין נמצאת הסצנה העצמאית. גיל הכניסה לברים הוא 21, ותעודה מזהה עם תמונה נדרשת תמיד.
ערב ברים, מועדונים סודיים וגג במנהטן
סבב בין ארבעה מקומות שנבחרו מראש, עם סיום במועדון גג רב מפלסי - בלי להתמודד עם הדלת לבד.
בדיקת זמינות ומחיר ←השאלה האמיתית בניו יורק היא לא אם יש לאן לצאת בערב, אלא איזה סוג ערב מחפשים. עיר שבה מותר להגיש אלכוהול עד ארבע לפנות בוקר, שהרכבת התחתית שלה פועלת סביב השעון, ושבה כל שכונה פיתחה שפה משלה, מציעה באותו לילה עצמו גג במידטאון עם נוף לאמפייר סטייט, בר מרתף באיסט וילג' עם ג'וקבוקס, סט ג'אז שני בגריניץ' וילג' שמתחיל בעשר וחצי, ומחסן משופץ בבושוויק שרק מתמלא באחת.
ההבדל בין ערב מוצלח לערב מבוזבז הוא כמעט תמיד עניין של התאמת אזור לשעה ולמצב הרוח - ושל הבנת כמה כללים מקומיים שקל מאוד להיכשל בהם: תעודה מזהה, מבנה התשלום במועדוני ג'אז, ותרבות התשר שמפתיעה כמעט כל מבקר ישראלי.
מידטאון - רופטופ בארים, ברי מלונות ואזור התיאטראות
מידטאון הוא האזור שבו רוב המבקרים ישנים, וגם האזור שאליו ניו יורקרים הכי פחות יוצאים בערב. זה לא הופך אותו לחסר ערך - הוא פשוט מציע סוג ערב אחר: גובה, נוף וזכוכית במקום צפיפות ואינטימיות. מי שמגיע לכמה לילות בלבד ומתחיל את הערב הראשון עייף מהטיסה, יקבל כאן את התמונה הגדולה של העיר בלי לזוז רחוק.
הרופטופ בארים הם החוויה המרכזית
הגגות של מידטאון עונים על השאלה איפה רואים את קו הרקיע מקרוב עם כוס ביד. 230 Fifth הוא הגדול שבהם, גן גג עצום שמשקיף ישירות על בניין האמפייר סטייט, ובחודשים הקרים הוא עוטף את הטרסה באיגלוס מחוממים - מה שהופך אותו לאחד המעטים שעובדים גם באמצע החורף. מג'יק אוור שמעל מלון מוקסי טיימס סקוור משלב גג, קרוסלה ואווירת מסיבה ופועל כל השנה, ורפינרי רופטופ בגרמנט דיסטריקט נותן זווית קרובה במיוחד לאמפייר סטייט מתחת לגג זכוכית נפתח.
טיפ שחוזר שוב ושוב אצל מבקרים ברשתות החברתיות ובפורומי הנוסעים: מגיעים לגג בשעה שלפני השקיעה, לא אחריה. השולחנות עם הנוף נתפסים בדיוק ברגע שהאור מתחיל להשתנות, ומי שמקדים בחצי שעה מקבל את אותו נוף בלי תור ולעיתים גם בתעריף הפי אוור. עוד תובנה שחוזרת: בגגות שלא מקבלים הזמנות, שני אנשים ימצאו מקום בבר הרבה יותר מהר מחמישה שמחפשים שולחן.
מה כדאי לדעת לפני שעולים לגג
רוב הגגות במידטאון הם 21 פלוס ובודקים תעודה בכניסה. הכניסה עצמה בדרך כלל ללא תשלום, אבל בערבי סוף שבוע חלק מהמקומות מוסיפים דמי כניסה או מינימום שולחן, וכמעט בכולם יש קוד לבוש שמסנן כפכפים, גופיות ובגדי ספורט. שני קוקטיילים בגג מרכזי הם ההוצאה המשמעותית בערב כזה, לפני תשר ומס - את המחיר יש לאמת מול המקום.
עונתיות היא הגורם שהכי מפתיע
טרסות פתוחות רבות עוברות למתכונת חורפית או נסגרות לגמרי בערך מנובמבר עד מרץ, ולכן שווה לוודא באתר המקום שהגג שתכננתם באמת פתוח באותו ערב. חלופה בטוחה למי שרוצה נוף מגובה בכל מזג אוויר היא תצפית סגורה כמו כרטיס לתצפית סאמיט וואן ונדרבילט, שפועלת גם בשעות הערב המאוחרות. מי שרוצה להכיר את מידטאון דרך הברים ההיסטוריים שלה יכול לצרף סיור משקאות והיסטוריה בטיימס סקוור והלס קיצ'ן. להתמצאות כללית באזורים כדאי להכיר את חלוקת השכונות של מנהטן.
ערב ג'אז בהארלם עם כניסה לשלושה מועדונים
מוזיקה חיה בשכונה שבה נולד חלק גדול מהג'אז האמריקאי, כולל הסעות בין המקומות.
בדיקת זמינות ומחיר ←הלואר איסט סייד והאיסט וילג' - הערב הספונטני, בלי תכנון
אם מידטאון היא ערב מתוכנן, הלואר איסט סייד והאיסט וילג' הם ההפך הגמור. זה האזור הצפוף והצעיר של מנהטן, עם ריכוז הברים הגבוה בעיר, ובחלק גדול מהמקומות אין קוד לבוש, אין רשימה ואין דמי כניסה. אפשר לצאת מהמלון בלי יעד, ללכת לאורך רחוב אחד ולהיכנס למקום שנשמע נכון.
למה זה עובד בלי תכנון
הצפיפות היא היתרון: ברחובות לאדלו, אורצ'רד, ריווינגטון וסנט מארקס פלייס יש עשרות ברים בטווח הליכה של דקות, מבר בירה קטן ועד מקום עם הופעה חיה בקומת המרתף. אם המקום הראשון עמוס מדי או שקט מדי, המקום הבא נמצא במרחק שלושים מטר. אינטרנשיונל בר באוונו איי הוא דוגמה קלאסית לבר שכונתי שבו עובדי ברים אחרים מסיימים את הלילה, ודיביי ידוע בבחירת בירות ווויסקי רחבה בלי יומרות. באזור יש גם ריכוז גבוה של ברי מרתף חבויים, שרבים מהם דורשים הזמנה מראש דווקא בגלל הגודל הקטן.
הפי אוור והשעות שכדאי להכיר
מסורת ההפי אוור באזור אמיתית ולא שיווקית: הרבה ברים מציעים שני משקאות במחיר אחד או תעריף מוזל בשעות אחר הצהריים והערב המוקדם, לרוב בין ארבע לשמונה. זה הפער בין בירה בסביבות שמונה עד עשרה דולר לבין שתי בירות באותו מחיר, וזה גם השעה שבה אפשר לשבת בלי לצעוק. אחרי עשר בערב, ובעיקר בחמישי ובשבת, האזור מתמלא והברים הקטנים מתחילים תור בכניסה.
עוד דפוס שמדווח שוב ושוב על ידי מבקרים: ערב שלישי או רביעי באזור הזה נותן כמעט את אותה חוויה כמו סוף שבוע, בלי תורים ובלי דוחק, כי הקהל כאן מקומי ולא תלוי בסוף שבוע. מי שרוצה מסגרת מסודרת לערב כזה יכול להצטרף לסבב ברים עם מוזיקה חיה וסצנה מקומית, שחוסך את ההתלבטות בכניסה לכל מקום. מי שמעדיף לשמור על התקציב ימצא כאן את המקומות הזולים בעיר, בדומה לעקרונות שמאפשרים לטייל בניו יורק בתקציב יומי נמוך.
גריניץ' וילג' והווסט וילג' - ג'אז, ברי יין וערב מוזיקלי אמיתי
מדרום למידטאון ומצפון ללואר איסט סייד נמצא האזור השקט והיפה יותר של הלילה במנהטן. רחובות עלים, בתי אבן חומה, וברי יין קטנים - וביניהם ריכוז מועדוני הג'אז החשוב בעולם. מי שמחפש ערב שבו מקשיבים ולא רק שותים, זו הכתובת.
המועדונים ההיסטוריים
וילג' ואנגארד פועל ברציפות מאז 1935 והוא המועדון הוותיק בעיר, מרתף משולש קטן עם אקוסטיקה אגדית שבו הוקלטו כמה מהאלבומים החיים החשובים בתולדות הז'אנר. בלו נוט ברחוב ווסט 3 פועל מאז 1981 ומביא את השמות הגדולים, בדרך כלל בשני סטים בערב. סמולס ומזרו הם שני מרתפים קטנים זה מול זה שמציעים את הגרסה הצנועה והמוזיקלית ביותר, וברדלנד, שפועל מאז 1949, ממוקם דווקא בתיאטר דיסטריקט ומתאים למי שמשלב ערב ג'אז עם מופע ברודוויי.
איך עובד תמחור מועדון ג'אז
זו הנקודה שהכי מפילה מבקרים. רוב מועדוני הג'אז בניו יורק גובים בשני רבדים: דמי כניסה לסט, ובנוסף מינימום צריכה של שתייה או אוכל לאדם. במועדון בינוני שני הרכיבים יחד הם עיקר עלות הערב, ולא דמי הכניסה לבדר לאדם לפני תשר ולפני משקה שני. במועדונים הגדולים המספר גבוה יותר. חשוב לדעת שהמינימום נמדד לפי סט ולא לפי ערב, ושהישיבה במקומות רבים היא משותפת סביב שולחנות קטנים.
הג'אם סשן המאוחר הוא הסוד
הטיפ שהמקומיים חוזרים עליו: בסטים המאוחרים, ובעיקר בג'אם סשנים שמתחילים אחרי חצות, המחיר יורד משמעותית והאווירה טובה יותר - נגנים צעירים עולים לנגן עם ותיקים, והאולם מלא באנשים שבאו בשביל המוזיקה. בסמולס, למשל, הכניסה המאוחרת נחשבת לעסקה הטובה בעיר. בסופי שבוע חובה להזמין מראש בוואנגארד, בלו נוט וברדלנד; בסמולס ובמזרו אפשר להסתכן בהגעה ספונטנית באמצע השבוע. סיור מודרך בין כמה מועדונים באזור, כמו סיור הג'אז של גריניץ' וילג', פותר את בעיית ההזמנות והתורים בערב אחד. אפשרות אחרת לחלוטין היא שיט ערב עם להקת ג'אז חיה בהדסון, שמחבר בין מוזיקה לנוף.
מיטפקינג וצ'לסי - מועדונים גדולים ודלת סלקטיבית
מערבה משם, בין הרחובות המרוצפים אבן של מיטפקינג לבין צ'לסי, נמצאת הסצנה המהודרת יותר של הלילה בניו יורק. כאן נמצאים המועדונים הגדולים, הלאונג'ים של מלונות העיצוב, והמקומות שבהם הכניסה עצמה היא חלק מהחוויה - לטוב ולרע.
איך עובדת הדלת
בניגוד לאירופה, בניו יורק הדלת הסלקטיבית היא עסק מנוהל ולא שרירותי. מקומות כמו לה באן שבמלון הסטנדרד היי ליין מפעילים קוד לבוש וסינון בכניסה בעיקר בשעות המאוחרות, בעוד שבערב המוקדם הכניסה קלה בהרבה. הכלל המעשי: קבוצה קטנה ומעורבת מבחינת מגדר נכנסת מהר יותר מקבוצה גדולה וחד מינית; מי שמגיע לפני אחת עשרה כמעט תמיד נכנס; ומי שמגיע באחת בלילה בסוף שבוע צריך רשימה או מזל. שווה גם לבדוק באתר המקום אם יש אירוע פרטי באותו ערב - זה קורה הרבה, ורוב האכזבות בדלת נובעות מזה ולא מהמראה.
מלכודת השירות בבקבוקים
זו האזהרה החשובה ביותר בכל האזור הזה. שירות בבקבוקים במועדון הוא לגיטימי, אבל יש מקומות שמציגים מחיר לבקבוק בלי לציין מראש מינימום של כמה בקבוקים לשולחן, והחשבון בסוף הערב מגיע בסכום שלוש ספרתי גבוה. הכלל פשוט: לא סוגרים שולחן בעל פה מול מקדם מכירות ברחוב, מבקשים את התנאים בכתב או במייל, ולא מוסרים כרטיס אשראי לפני שהוסכם על סכום. תופעה מקבילה היא מקדמים שמחכים ליד היציאות מהתחנות ומציעים כניסה חינם למועדון - הכניסה אכן חינם, אבל היא מובילה למקום שמרוויח מהמינימום.
מי שרוצה את החוויה בלי הסיכון של הדלת יכול לבחור מסגרת מסודרת שכוללת כניסה מובטחת, למשל סיור ברים, לאונג'ים וגגות עם מדריך מקומי. ולמי שמחפש ערב שקט יותר באותו אזור, ברי היין והמסעדות של הווסט וילג' פתוחים עד מאוחר, וגם רחוב המסעדות הקוריאני בקוריאה טאון ממשיך לפעול הרבה אחרי שרוב מידטאון נסגרת.
מופע קומדיה בברודוויי קומדי קלאב
הרכב מתחלף של קומיקאים מניו יורק ומחוצה לה, במרחק הליכה מאזור התיאטראות.
בדיקת זמינות ומחיר ←ברוקלין - וויליאמסבורג ובושוויק הן מרכז הכובד האמיתי
הרבה ניו יורקרים יגידו בלי היסוס שהערב האמיתי קורה בברוקלין ולא במנהטן. וויליאמסבורג (Williamsburg) ובושוויק (Bushwick) הן היום מרכז הסצנה העצמאית של העיר: חללי מוזיקה במחסנים משופצים, ברי גג עם נוף מהצד השני של הנהר, ומועדוני ריקוד שהמחיר בהם שבריר ממה שגובים במנהטן.
חללי מוזיקה ומחסנים משופצים
ברוקלין סטיל הוא אולם בגודל בינוני שמארח הופעות של להקות בדרך למעלה, ומיוזיק הול אוף וויליאמסבורג הוא הגרסה האינטימית יותר. בבושוויק, אלסוור הוא קומפלקס עם חמישה חללי הופעה נפרדים וגג, כך שבערב אחד אפשר לעבור בין הופעת רוק, סט די ג'יי ובר שקט; האוס אוף יס הוא מועדון מופעים עם אקרובטיקה, תחפושות ומדיניות הסכמה מוצהרת שהפכה למודל בעיר; ובוסה נובה סיוויק קלאב נחשב לרצפת הריקודים הזולה והאמיתית בעיר, עם טכנו וכניסה נמוכה או חופשית בחלק מהערבים.
ברי גג ונוף מנהטן מהצד השני
היתרון הגדול של גג בוויליאמסבורג הוא שממנו רואים את מנהטן, ולא להיפך. ווסטלייט בקומה ה-22 ובר בלונדו שעל גג מלון ווית' מציעים את התצפית הזאת, האחרון עם שעת שקיעה מוזלת בשעות המוקדמות של הערב. בערבי קיץ נעימים כדאי להגיע מוקדם - הגגות בברוקלין מתמלאים אפילו מהר יותר מאלה שבמנהטן, ורובם עובדים ללא הזמנות.
איך חוזרים ממנהטן ולהיפך
קווי הרכבת התחתית L, J, M ו-G מחברים את מנהטן עם וויליאמסבורג ובושוויק, והנסיעה מהאיסט וילג' לוויליאמסבורג היא תחנה אחת מתחת לנהר. בסופי שבוע ובשעות הלילה יש עבודות תחזוקה שמשנות מסלולים - שווה לבדוק במפת המצב העדכנית לפני היציאה חזרה. מי שנוסע עם ילדים בשעות היום ימצא צד אחר לגמרי של ברוקלין.
ערב שהוא לא בר - קומדיה, ברודוויי וספורט
לא כל ערב בניו יורק חייב להתחיל ולהסתיים בבר. שלוש חלופות מובהקות ממלאות את השעות בין שמונה לחצות ומתאימות גם למי שלא שותה, וגם למי שמטייל עם בני משפחה בגילאים שונים.
סטנדאפ במועדוני קומדיה
ניו יורק היא בירת הסטנדאפ, ומועדוני הקומדיה שלה מפעילים כמה מופעים בערב. קומדי סלר ברחוב מקדוגל בגריניץ' וילג' הוא המפורסם שבהם, ומופיעים בו שבעה ימים בשבוע; מולו פועל וילג' אנדרגראונד באותו ניהול ובאותה רמת מופיעים. גות'אם קומדי קלאב בצ'לסי עובד עם הרכבים מוכרזים מראש. המבנה הכספי דומה בכולם: כרטיס כניסה בתוספת מינימום של שני משקאות, כך שיש לקחת בחשבון את שני הרכיבים יחד ולא רק את הכרטיס, לפני תשר. שווה לדעת ששני המועדונים בווילג' ידועים בכניסות פתע של קומיקאים מפורסמים שלא מופיעים בלוח, בעיקר בסטים המאוחרים באמצע השבוע. הזמנה מראש מומלצת מאוד בחמישי עד שבת. אפשר להזמין ישירות מופע סטנדאפ בברודוויי קומדי קלאב, או כרטיס לניו יורק קומדי קלאב במידטאון. בברוקלין פועל איסטוויל קומדי קלאב. מי שמחפש מופע בשפה נגישה יותר ימצא גם מופע סיפור בימתי בסגנון ראקוגו.
ברודוויי ואוף ברודוויי
מופעי הערב בברודוויי מתחילים בדרך כלל בסביבות שבע או שמונה, ובאוף ברודוויי לעיתים מאוחר יותר. שלוש דרכים מקובלות להוזיל: דוכני TKTS מוכרים כרטיסים ליום ההצגה בהנחות של 20 עד 50 אחוז; כרטיסי ראש משוחררים בבוקר יום ההצגה באפליקציות ובקופות במחיר מוזל משמעותית; והגרלות דיגיטליות מציעות מקומות מוזלים למי שנרשם יום מראש. הדפוס שממליצים עליו קבוע: הצגה באמצע השבוע נותנת סיכוי גבוה בהרבה מאשר מוצאי שבת.
משחק ספורט בערב
משחקי בייסבול, כדורסל והוקי מתקיימים בערבים לאורך רוב השנה, והם ערב שלם בפני עצמו - האצטדיון או האולם, האוכל ביציע והקהל. האולמות והאצטדיונים נגישים ברכבת התחתית ישירות, ומשחקי חול נמכרים לרוב בזול משמעותית ממשחקי סוף שבוע.
הכללים שחייבים לדעת - גיל, תעודה מזהה, תשר ודמי כניסה
ארבעה כללים מקומיים אחראים כמעט לכל אי הנעימות של מבקרים בערב הראשון בעיר. כולם פשוטים, אבל אף אחד מהם לא אינטואיטיבי למי שמגיע מישראל.
גיל 21 ותעודה מזהה עם תמונה
גיל הכניסה לברים ולמועדונים בארצות הברית הוא 21, וגם מי שנראה מבוגר בבירור יתבקש להציג תעודה מזהה עם תמונה. זו לא פורמליות: הבדיקה בכניסה היא דרישה של רישיון המשקאות, והסלחנות של הסדרן קרובה לאפס. הדרכון הוא המסמך הבטוח ביותר ומתקבל תמיד. רישיון נהיגה ישראלי לא תמיד יתקבל, כי הסדרנים אינם מכירים אותו ואינם יכולים לאמת אותו, ותעודת זהות ישראלית בוודאי לא. תעודה שפג תוקפה לא מתקבלת בשום מקרה.
הפתרון המעשי שרוב המבקרים מאמצים: יוצאים עם הדרכון עצמו בכיס פנימי, או לפחות מוודאים מראש מול המקום מה מקובל אצלו. חשוב לזכור שגם בברים שקטים, בברי מלון וביציאה למופע עם הגשת אלכוהול הבדיקה מתבצעת.
תשר, מס ומינימום
התשר בארצות הברית אינו רשות. בבר מקובל להשאיר תשר על כל משקה - סכום קטן וקבוע למשקה פשוט, או כ-18 עד 20 אחוז על החשבון כשמנהלים חשבון פתוח. מלצר שלא מקבל תשר עלול לתת שירות קר מאוד למשקה הבא. בנוסף, המחיר שמופיע בתפריט אינו כולל מס מכירה, שמתווסף בסוף - כך שחשבון של 100 דולר מגיע בפועל לכ-130 דולר עם מס ותשר.
לצד זה, חלק מהמקומות גובים דמי כניסה בערבי סוף שבוע, ובמועדוני ג'אז ובקומדיה קיים מינימום צריכה לאדם. שווה תמיד לשאול בכניסה שתי שאלות: האם יש דמי כניסה, והאם יש מינימום. שתי השאלות האלה חוסכות את רוב ההפתעות בסוף הערב.
כמה זה באמת עולה
ערב ברים באיסט וילג' הוא הזול מבין השלושה; ערב במועדון ג'אז יקר ממנו בגלל דמי כניסה ומינימום; ערב בגג במידטאון עם שני קוקטיילים ומשהו לנשנש הוא היקר מכולם. את המחירים יש לאמת מול המקום, והפער בין האזורים הוא בדיוק הסיבה לבחור אזור לפי מצב הרוח והתקציב.
סבב ברי יובש וספיקיזי במידטאון
ערב בין ברים נסתרים עם רקע על תקופת היובש - חלופה שקטה יותר למועדון גדול.
בדיקת זמינות ומחיר ←תחבורה בלילה, בטיחות והזווית הישראלית
החלק שקובע אם הערב מסתיים טוב הוא לרוב הדרך חזרה. ניו יורק מקלה כאן יותר מכל עיר גדולה אחרת, אבל בתנאי שמבינים איך המערכת מתנהגת אחרי חצות.
הרכבת התחתית אחרי חצות
הרכבת התחתית פועלת 24 שעות ביממה, כל ימות השנה - וזה יתרון עצום למי שיוצא בערב. עם זאת, התדירות בשעות הלילה יורדת משמעותית, ובין אחת לחמש לפנות בוקר ההמתנה יכולה להגיע לכ-20 דקות ולעיתים יותר. במקביל, בשעות האלה מתבצעות עבודות תחזוקה שמשנות מסלולים, מעבירות רכבות למסלול מקומי או מדלגות על תחנות. לכן כדאי לבדוק את המסלול באפליקציית ניווט לפני הירידה לתחנה ולא אחריה, ובלילה עדיף להמתין באזור המסומן בתחנה שבו נמצא הצוות ולא בקצה הרציף הריק. מוניות שירות ומוניות רגילות זמינות בכל שעה; בשעות שאחרי סגירת הברים המחירים עולים באזורי הבילוי. מי שסקרן לגבי המערכת עצמה ימצא עניין במוזיאון התחבורה של ניו יורק.
בטיחות בסיסית
הזהירות הנדרשת בניו יורק בלילה היא אותה זהירות בסיסית שנוהגים בה בכל עיר גדולה: לשמור על הטלפון והארנק, לא להשאיר משקה ללא השגחה, לשתף אדם קרוב במיקום ובזהות מי שאיתו יוצאים, ולתכנן מראש איך חוזרים. אין צורך במפת שכונות מסוכנות - אזורי הבילוי המרכזיים פעילים ומאוכלסים עד השעות הקטנות, והרחובות סביבם מוארים. מי שנתקל במצוקה יכול לפנות לצוות המקום או לאנשי המערכת בתחנות.
מה שישראלים צריכים לדעת
הטיסות הישירות מתל אביב לניו יורק נוחתות בעיקר בג'יי אף קיי ובניוארק, ומי שנוחת בערב לרוב מגיע למלון בשעה מאוחרת - ערב ראשון קל בגג או בבר שכונתי מתאים הרבה יותר ממועדון. הכניסה לארצות הברית דורשת אישור ESTA מאושר מראש. שווה גם לזכור שבניו יורק יש סצנה כשרה גדולה במיוחד במידטאון, באפר ווסט סייד ובשכונות ברוקלין, כך שגם ערב שמתחיל בארוחה כשרה יכול להמשיך לרוב היעדים כאן; בערב שבת חלק מהעסקים הכשרים סגורים, ומי שמחפש תוכניות לסוף השבוע ימצא רעיונות ליום שבת בעיר. מים מהברז ראויים לשתייה ובכל בר יגישו כוס מים חינם, ובתי מרקחת פתוחים עד מאוחר בכל שכונה. לגבי לינה, קרבה לאזור הבילוי חוסכת נסיעות ארוכות בלילה - ריכוז המלונות שהישראלים מעדיפים במנהטן יכול לעזור בבחירה.
| אזור | אופי הערב והקהל | עלות מייצגת לאדם ומה חשוב לדעת |
|---|---|---|
| מידטאון | רופטופ בארים, ברי מלונות, קהל תיירים ואנשי עסקים | היקר מבין האזורים. לרוב בלי דמי כניסה, אבל עם קוד לבוש; טרסות פתוחות עונתיות |
| לואר איסט סייד ואיסט וילג' | ברים קטנים, מוזיקה חיה, קהל צעיר ומקומי | הזול מבין האזורים. הפי אוור נפוץ 16:00-20:00, ברוב המקומות בלי כניסה |
| גריניץ' וילג' ווסט וילג' | מועדוני ג'אז היסטוריים וברי יין, קהל מעורב ומאזין | דמי כניסה לסט ובנוסף מינימום צריכה. סטים מאוחרים וג'אם סשן זולים יותר |
| מיטפקינג וצ'לסי | מועדונים גדולים, לאונג'ים, דלת סלקטיבית | דמי כניסה, ומינימום שולחן גבוה בהרבה. לוודא תנאים בכתב לפני שירות בבקבוקים |
| וויליאמסבורג | חללי מוזיקה, ברי גג עם נוף למנהטן, קהל מקומי | כרטיס להופעה בתשלום; גגות לרוב בלי כניסה ובלי הזמנות |
| בושוויק | מועדוני ריקוד עצמאיים, טכנו, מחסנים משופצים | חלק מהערבים ללא דמי כניסה, והשאר בדמי כניסה נמוכים. הערב מתחיל מאוחר, לעיתים אחרי חצות |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- גיל הכניסה לברים ולמועדונים הוא 21, ותעודה מזהה עם תמונה נדרשת תמיד - הדרכון הוא המסמך הבטוח ביותר, ורישיון נהיגה ישראלי לא תמיד יתקבל.
- הגשת אלכוהול מותרת עד ארבע לפנות בוקר, אבל כל מקום קובע לעצמו שעת סגירה מוקדמת יותר - כדאי לבדוק באתר המקום.
- המחיר בתפריט אינו כולל מס מכירה, ותשר על כל משקה הוא נורמה ולא בחירה; חשבון של 100 דולר מגיע בפועל לכ-130 דולר.
- מועדוני ג'אז וקומדיה גובים דמי כניסה בנוסף למינימום צריכה לאדם, והמינימום נמדד לפי סט ולא לפי ערב.
- הרכבת התחתית פועלת 24 שעות, אך בין אחת לחמש לפנות בוקר התדירות נמוכה ויש שינויי מסלול בגלל עבודות תחזוקה.
- טרסות גג פתוחות רבות עוברות למתכונת חורפית או נסגרות בחודשים הקרים; חלקן מציבות איגלוס מחוממים ופועלות כל השנה.
טעויות שכדאי להימנע מהן
- לצאת בלי דרכון ולהסתמך על רישיון נהיגה ישראלי - סדרנים רבים אינם מכירים אותו ולא ייתנו להיכנס.
- להזמין שולחן עם שירות בבקבוקים מול מקדם מכירות ברחוב בלי לקבל את התנאים והמינימום בכתב.
- להגיע לגג במידטאון בדיוק בשקיעה - השולחנות עם הנוף נתפסים בשעה שלפני, והמאחרים ממתינים בתור.
- לתכנן את כל הערבים לסוף השבוע; שלישי ורביעי בלואר איסט סייד ובאיסט וילג' נותנים כמעט את אותה חוויה בלי תורים.
- לשכוח שהמחיר בתפריט לא כולל מס ותשר, ולתכנן תקציב ערב לפי המספרים שכתובים על הלוח.
- להניח שמועדון ג'אז הוא כרטיס אחד - בלי לחשב את המינימום לסט מגיעים לחשבון כפול מהצפוי.
- לרדת לתחנת רכבת אחרי חצות בלי לבדוק שינויי מסלול ותדירות באפליקציה מראש.
שאלות נפוצות
מה גיל הכניסה לברים ולמועדונים בניו יורק ואיזו תעודה צריך?
גיל הכניסה הוא 21, ותעודה מזהה עם תמונה נדרשת תמיד - גם ממי שנראה מבוגר בבירור. הדרכון הוא המסמך הבטוח ביותר ומתקבל בכל מקום. רישיון נהיגה ישראלי לא תמיד יתקבל כי הסדרנים אינם יכולים לאמת אותו, ותעודת זהות ישראלית אינה מתקבלת. תעודה שפג תוקפה נדחית תמיד.
איזה אזור הכי מתאים לערב ראשון בעיר?
למי שנוחת בערב ורוצה משהו קל, גג במידטאון נותן את התמונה הגדולה של העיר בלי לזוז רחוק מהמלון. מי שמחפש אווירה מקומית וספונטנית ילך ללואר איסט סייד או לאיסט וילג', שם אין קוד לבוש ואין תכנון מראש. מי שרוצה ערב מוזיקלי יבחר במועדון ג'אז בגריניץ' וילג'.
כמה עולה ערב בילוי טיפוסי בניו יורק?
ערב ברים בלואר איסט סייד או באיסט וילג' הוא הזול מבין האפשרויות. מועדון ג'אז יקר יותר בגלל דמי כניסה, מינימום ותשר. גג במידטאון עם שני קוקטיילים הוא היקר מכולם. את המחירים יש לאמת מול המקום, ואינם כוללים מוניות.
האם באמת שווה לחצות לברוקלין בערב?
כן, אם מחפשים סצנה עצמאית. וויליאמסבורג ובושוויק מרכזות את חללי המוזיקה, מועדוני הריקוד וברי הגג עם נוף למנהטן, והמחירים נמוכים משמעותית ממנהטן. הנסיעה מהאיסט וילג' לוויליאמסבורג היא תחנה אחת מתחת לנהר בקו L, וקווי J, M ו-G מחברים לשאר האזור.
האם הרכבת התחתית פועלת בלילה?
כן, הרכבת התחתית פועלת 24 שעות ביממה כל ימות השנה. בשעות הלילה, בעיקר בין אחת לחמש לפנות בוקר, התדירות יורדת וההמתנה יכולה להגיע לכ-20 דקות. באותן שעות מתבצעות עבודות תחזוקה שמשנות מסלולים, ולכן כדאי לבדוק באפליקציית ניווט לפני הירידה לתחנה.
איך נמנעים מהפתעות בחשבון בסוף הערב?
שואלים שתי שאלות בכניסה: האם יש דמי כניסה, והאם יש מינימום צריכה. מוסיפים לחישוב מס מכירה שאינו מופיע בתפריט ותשר של כ-18 עד 20 אחוז או סכום קבוע לכל משקה. אם מציעים שירות בבקבוקים, מבקשים את מספר הבקבוקים המינימלי והמחיר בכתב לפני שמוסרים כרטיס אשראי.