מונית בניו יורק מזמינים בשלוש דרכים: הרמת יד למונית צהובה שנורית הגג שלה דולקת, בכל מקום בעיר; עצירת מונית ירוקה ברובעים החיצוניים ובצפון מנהטן; או הזמנה באפליקציה. הנסיעה מחויבת לפי מונה מוסדר בתוספת היטלים ואגרות, כל מונית חייבת לקבל כרטיס אשראי, ובשדות התעופה עולים אך ורק בעמדת המוניות הרשמית.

המונית הצהובה היא אחד הסמלים המזוהים ביותר עם ניו יורק, והיא גם אחד המנגנונים המפוקחים ביותר בעיר. מערכת המדליונים נולדה עוד בשנות השלושים, כשחוק הָאס (Haas Act) בתקופת ראש העיר לה גוארדיה הגביל לראשונה את מספר רישיונות המוניות בעיר, וממנו נגזר עד היום המספר הסופי של מוניות צהובות שמסתובבות ברחובות. התוצאה היא שוק שבו כל רכב שנעצר לך ביד מחויב בחוקים אחידים - מונה זהה, תעריף זהה, וחובת קבלת כרטיס אשראי.

מה שכן השתנה מאוד הוא הדרך שבה נוסעים מגיעים לרכב. אפליקציות הנסיעות שינו את מאזן הכוחות ברחוב, מוניות ירוקות נכנסו לתמונה כדי לשרת רובעים שסבלו שנים ממחסור, וגם למונית הצהובה הקלאסית יש היום אפליקציות משלה. ההבדלים בין האפשרויות אינם רק במחיר - הם בזמינות, במקום שבו מותר לאסוף אותך, ובמה שקורה כשיורד גשם בשעות אחר הצהריים.

המונית הצהובה: איך מזהים אחת פנויה ואיך עוצרים אותה

המונית הצהובה (Yellow Cab) היא הרכב היחיד בעיר שמותר לו לאסוף נוסעים מהרחוב בכל שכונה, בכל שעה, בלי הזמנה מוקדמת. זו הזכות שמגדירה אותה, וזו גם הסיבה שהיא נשארה רלוונטית גם אחרי עשור וחצי של אפליקציות. עוצרים אותה בפשטות: עומדים על שפת המדרכה, מרימים יד באוויר, ומחכים שהרכב יעצור לידך.

נורית הגג היא כל הסיפור

הפרט שהכי הרבה מטיילים מפספסים הוא נורית הגג. המונה שבתוך הרכב הוא ששולט בה: כשהמונה כבוי הנורית דולקת, והמונית פנויה; כשהמונה פועל הנורית כבויה, והמונית תפוסה. אין צורך לנחש ואין צורך להסתכל לתוך הרכב - מספיק להרים את המבט. נהג שאוסף נוסע כשהנורית כבויה חשוף לקנס, ולכן אין טעם לנופף למונית חשוכה. בעבר הייתה מערכת מסובכת יותר של שלוש נוריות שכללה גם סימון "מחוץ לשירות", והיא פושטה בדיוק כדי שנוסעים יבינו מרחוק אם הרכב זמין.

איפה לעמוד ואיפה לא

עומדים בכיוון שאליו נוסעת התנועה, לא בתוך צומת, ולא במקום שבו עצירה אסורה - נהג לא יעצור שם גם אם יראה אותך. בתחנות מרכזיות כמו גרנד סנטרל ופן סטיישן יש עמדות מוניות מסודרות עם תור, ושם עדיף להיכנס לתור מאשר לנסות לחטוף מונית ברחוב הסמוך - התור זז מהר יותר ממה שהוא נראה.

הטריק שהמקומיים עושים אוטומטית

רוב השדרות במנהטן הן חד-סטריות: חלקן זורמות צפונה וחלקן דרומה, לסירוגין. אם היעד שלך צפוני ואתה עומד בשדרה שזורמת דרומה, המונית תיאלץ להקיף מספר בלוקים לפני שתתחיל להתקדם לכיוון שלך - וכל ההקפה הזאת מתגלגלת אליך במונה. חציית רחוב אחד לשדרה המקבילה, לפני שמרימים יד, היא ההרגל שחוסך הכי הרבה כסף במנהטן. מי שרוצה להבין את ההיגיון של הרשת יכול להיעזר במפת השכונות של מנהטן לפני שיוצאים לרחוב.

כמה נוסעים ומה עם מזוודות

רכב מונית סטנדרטי מיועד למספר נוסעים מצומצם, ורק דגמים גדולים יותר מורשים להסיע נוסע נוסף. מזוודות בגודל רגיל נכללות בנסיעה ואין עליהן תוספת נפרדת, אבל משפחה עם ארבע מזוודות גדולות פשוט לא תיכנס לרכב רגיל - ובמקרה כזה עדיף מראש להזמין רכב גדול באפליקציה או הסעה מוזמנת.

מה מרכיב את החשבון - מונה, היטלים, אגרות ותשר

כל נסיעה שמתחילה בהרמת יד ברחוב חייבת להתבצע לפי מונה מוסדר. אין מיקוח על המחיר, אין "מחיר קבוע" שמוסכם מראש בין הנהג לנוסע, ואם נהג מציע לך סכום כולל במקום להפעיל את המונה - זו התנהלות לא תקינה ואפשר פשוט לרדת ולעצור מונית אחרת. התעריפים עצמם משתנים מעת לעת, ולכן נכון להתייחס אליהם כמסגרת ולא כמספר קבוע.

ממה מורכב הסכום

• דמי התחלה - סכום קבוע שנרשם ברגע שהמונה מופעל.
• חיוב לפי מרחק וזמן - המונה מתקדם לפי מרחק כשהרכב נוסע, ולפי זמן כשהוא עומד בפקק או ברמזור. בשעות עומס במידטאון הרכיב הזמני הוא זה שמנפח את החשבון.
• היטלים משתנים - קיימים היטלי שעות עומס בימי חול אחר הצהריים, היטל לילה, והיטל גודש שחל על נסיעות בלב מנהטן. ההיטלים נוספים אוטומטית ומופיעים על המסך.
• אגרות מנהרות וגשרים - אם המסלול עובר במנהרה או בגשר שגובים בהם אגרה, האגרה מתווספת לחשבון.
• תשר - נהוג ומצופה, ומופיע כאפשרות מוכנה על מסך התשלום.

תשלום בכרטיס אשראי הוא זכות, לא טובה

כל מונית צהובה חייבת לקבל מזומן, כרטיס אשראי, כרטיס חיוב ותשלום ללא מגע, דרך המסך שמותקן במושב האחורי. נהג אינו רשאי לדרוש מזומן בלבד, ואמירה כמו "המכשיר לא עובד" אינה עילה לסרב לכרטיס. זו אחת התלונות הנפוצות ביותר של מטיילים, והיא גם אחת שקל להימנע ממנה: מספיק להבהיר בתחילת הנסיעה שהתשלום יהיה בכרטיס.

הזווית שמפתיעה ישראלים

שני דברים תופסים ישראלים לא מוכנים. הראשון הוא שהתשר אינו "בונוס" אלא חלק ממבנה ההכנסה של הנהג, ומסך התשלום יציע אחוזים מוכנים מראש - אפשר לבחור סכום אחר, אבל דילוג מוחלט נחשב חריג מאוד. השני הוא שהמחיר שרואים אינו כולל בהכרח את כל התוספות, בדיוק כמו מס המכירה שמתווסף בקופה בחנויות ולא מופיע על תווית המחיר. מי שמנהל תקציב יומי הדוק ימצא ערך בקריאה על טיול בניו יורק בתקציב יומי נמוך, שם התחבורה היא הסעיף הראשון שנחתך.

אגרה שאפשר לפעמים לחסוך

בנסיעות בין מנהטן לקווינס יש מסלולים שגובים אגרת מנהרה ומסלולים שאינם גובים אגרה כלל, למשל דרך גשר קווינסבורו. נוסעים מקומיים מבקשים מראש את המסלול ללא אגרה כשהם לא ממהרים. זו בקשה לגיטימית לחלוטין, אבל כדאי להשמיע אותה בתחילת הנסיעה ולא באמצע הגשר.

המונית הירוקה (Boro Taxi) - הפתרון של הרובעים החיצוניים

במשך עשורים התרכזו המוניות הצהובות במידטאון ובדאונטאון מנהטן, ובשכונות של ברוקלין, קווינס והברונקס כמעט לא היה סיכוי לעצור מונית ביד. המונית הירוקה, המכונה רשמית Boro Taxi, נולדה בדיוק כדי לפתור את זה, והושקה ב-2013 בגוון ירוק-תפוח שנבחר כדי שיהיה בלתי אפשרי לבלבל בינה לבין הצהובה.

איפה מותר לה לאסוף אותך

מונית ירוקה רשאית לאסוף נוסעים מהרחוב בכל ברוקלין, בכל קווינס, בכל הברונקס, בכל סטטן איילנד, ובצפון מנהטן - מצפון לרחוב 96 בצד המזרחי ומצפון לרחוב 110 בצד המערבי. זהו בדיוק הקו שמעליו הצפיפות של מוניות צהובות יורדת דרמטית.

איפה אסור לה

במידטאון ובדאונטאון מנהטן אסור למונית ירוקה לאסוף נוסע מהרחוב, גם אם היא פנויה וגם אם היא עוברת בדיוק לידך. באותו אופן, היא אינה רשאית לאסוף נוסעים בעמדות המוניות של שדות התעופה, אלא אם מדובר בנסיעה שהוזמנה מראש. לעומת זאת, הורדת נוסעים מותרת בכל מקום בעיר - כלומר מונית ירוקה יכולה בהחלט להוריד אותך בטיימס סקוור, היא פשוט לא תוכל לאסוף אותך משם בחזרה.

למי זה באמת רלוונטי

המונית הירוקה היא הפתרון הטבעי למי שמתארח בשכונות של ברוקלין או קווינס, ובמיוחד למשפחות ישראליות ששוהות באזורים כמו בורו פארק, קראון הייטס או וויליאמסבורג (Williamsburg). במקומות האלה הרמת יד אכן עובדת, ולעיתים קרובות מהר יותר מהמתנה לרכב באפליקציה בשעות עומס. שווה לדעת שהצי הירוק הצטמצם עם השנים ככל שאפליקציות הנסיעות תפסו נתח מהשוק, ולכן באזורים דלילים אין להסתמך עליו כתוכנית יחידה.

אותו מונה, אותם כללים

מבחינת הנוסע, החוויה זהה לחלוטין למונית צהובה: אותו סוג מונה, אותה חובת קבלת כרטיס אשראי, אותו מסך במושב האחורי ואותן זכויות. ההבדל היחיד המהותי הוא היכן מותר לרכב להתחיל את הנסיעה.

אפליקציות נסיעה: אובר, ליפט ואפליקציות למונית צהובה

אובר וליפט פועלות בכל רחבי ניו יורק, כולל בשדות התעופה, והן הפכו לברירת המחדל של חלק גדול מהמטיילים. היתרון המרכזי שלהן הוא ודאות: מחיר מוצג מראש, מסלול מוצג על המפה, והתשלום עובר אוטומטית בלי מגע יד. היתרון השני, החשוב לא פחות, הוא זמינות ברובעים החיצוניים ובשעות לילה מאוחרות, כשמוניות צהובות פשוט לא עוברות ברחוב.

המלכודת: תמחור ביקוש

המחיר מראש הוא חרב פיפיות. בשעות שיא, בגשם, בסיום מופע גדול או ביציאה מאירוע ספורט, המחיר באפליקציה מזנק - לפעמים לרמות שגבוהות בהרבה מנסיעת מונה רגילה על אותו מסלול. זהו בדיוק הרגע שבו המונית הצהובה חוזרת להיות משתלמת, כי המונה שלה אינו מגיב לביקוש. הרגל טוב הוא לבדוק את המחיר באפליקציה, ואם הוא נראה חריג - לצאת לשדרה הנכונה ולהרים יד.

אפליקציות שמזמינות מונית צהובה

פחות מטיילים יודעים שאפשר להזמין מונית צהובה או ירוקה דרך אפליקציה ייעודית, ולקבל רכב עם מונה מוסדר רגיל - בלי תמחור ביקוש. זה פתרון מצוין למי שרוצה את הוודאות של הזמנה דיגיטלית ואת התעריף המפוקח של המונה. הזמינות טובה בעיקר במנהטן ובאזורים צפופים, ופחות טובה בשכונות מרוחקות.

מה לבחור, מתי

• נסיעה קצרה במידטאון בשעות היום - מונית צהובה מהרחוב, בדרך כלל מהירה יותר מלחכות לרכב שיגיע אליך דרך פקק.
• נסיעה מרובע חיצוני בלילה - אפליקציה, בפער.
• יציאה מאירוע המוני או גשם כבד - בדיקה כפולה: אם התמחור באפליקציה קפץ, עדיף מונה.
• נסיעה עם מזוודות או קבוצה - רכב גדול מוזמן מראש, שיודע להמתין לך.

נקודות איסוף בשדות התעופה

חשוב לדעת שבשדות התעופה של ניו יורק, נסיעות אפליקציה נאספות באזורי איסוף ייעודיים ולא מול דלת היציאה - לעיתים בקומה אחרת או בחניון סמוך שדורש הליכה או נסיעה קצרה ברכבת פנימית. מי שמגיע אחרי טיסה ארוכה ולא בדק את זה מראש מוצא את עצמו מסתובב עם עגלת מזוודות.

מוניות בשדות התעופה - JFK, לגוארדיה וניוארק

שדות התעופה הם המקום שבו הכי קל לטעות, וגם המקום שבו הטעות הכי יקרה. בכל שלושת השדות שמשרתים את ניו יורק - JFK, לגוארדיה וניוארק ליברטי - יש עמדות מוניות רשמיות עם סדרן שמפקח על התור. שם, ורק שם, עולים למונית.

הכלל הכי חשוב באולם הנוסעים

אם מישהו ניגש אליך באולם הנוסעים או ליד מסועי הכבודה ומציע נסיעה, זו אינה נסיעה מורשית. הפנייה עצמה אסורה, הרכב לרוב אינו מפוקח, אין מונה, אין תעריף מוסדר ואין למי לפנות אם משהו משתבש. התשובה הנכונה היא לא לעצור, ולהמשיך לשילוט Ground Transportation שמוביל לעמדת המוניות. זו העצה שחוזרת שוב ושוב בקבוצות נוסעים, והיא נכונה בכל שעה ובכל טרמינל.

תעריף אחיד לחלק מהמסלולים

בחלק מהמסלולים בין שדה התעופה למנהטן חל תעריף אחיד במקום חיוב לפי מונה, בתוספת אגרות והיטלים החלים על אותה נסיעה. במסלולים אחרים המונה פועל כרגיל. הסדרן בעמדה יידע לומר מה חל על היעד שלך, וכדאי לשאול לפני שנכנסים לרכב - זו שאלה שגרתית לחלוטין ואף אחד לא יתפלא ממנה.

מתי הסעה מוזמנת מראש עדיפה

אחרי טיסה ישירה ארוכה מתל אביב, עם ילדים ומזוודות, ההבדל בין תור למוניות לבין נהג שמחכה בשם שלך הוא עצום. הסעה שמוזמנת מראש מתומחרת מראש, כוללת המתנה במקרה של איחור בטיסה, ומייתרת את ההתמודדות עם הסדרן והשילוט בשעה שהגוף עדיין בשעון ישראל. אפשרות חסכונית היא הסעה משותפת בין JFK למלונות מנהטן, שנוסעת עם עוד נוסעים ולכן זולה יותר אך גם ארוכה יותר. מי שמעדיף רכב פרטי לעצמו ימצא הסעה פרטית משדות התעופה של ניו יורק למנהטן עד שישה נוסעים, וקבוצות גדולות יותר יכולות להזמין הסעה פרטית לעד ארבעה עשר נוסעים. לנוחתים בניוארק קיימת הסעה משותפת בין ניוארק למלונות ניו יורק, ולנוחתים בלגוארדיה הסעה פרטית מלגוארדיה למנהטן.

ניוארק היא לא ניו יורק

ניוארק נמצאת במדינת ניו ג'רזי, וחציית הגבול בין המדינות מוסיפה חיוב מיוחד לנסיעה, בין אם במונה ובין אם באפליקציה. זו הסיבה שנסיעה מניוארק למנהטן יקרה משמעותית ממה שהמרחק על המפה מרמז. מי שנוחת שם ומעדיף ודאות ימצא ערך בהסעה פרטית עם המתנה כלולה שמזמינים לפני הטיסה.

הזכויות שלך כנוסע ומה אסור לנהג

מערכת המוניות בניו יורק מפוקחת על ידי רשות המוניות והלימוזינות של העיר, וכללי ההתנהגות מול הנוסע ברורים. הכרת הזכויות האלה שווה לא רק כסף אלא בעיקר ביטחון עצמי ברגע שמשהו מרגיש לא בסדר.

אין צורך לנקוב ביעד לפני שעולים

הזכות הבסיסית והכי פחות מוכרת: אתה לא חייב להצהיר לאן אתה נוסע לפני שנכנסת לרכב, והנהג אינו רשאי לסרב לנסיעה בתוך גבולות העיר בגלל היעד. סירוב על רקע יעד הוא הפרה, בדיוק כמו סירוב על רקע אמצעי תשלום. נוסעים מנוסים נכנסים קודם ומוסרים את הכתובת אחר כך, בדיוק מהסיבה הזאת.

מה עוד מגיע לך

• מסלול סביר - אתה רשאי לבקש מסלול מסוים, והנהג אמור לכבד בקשה סבירה.
• שקט או מוזיקה לפי בחירתך - אפשר לבקש להנמיך את הרדיו או לכבות את המסך הפרסומי במושב האחורי.
• מיזוג או חלון פתוח - לפי בקשת הנוסע.
• קבלה - זכות מלאה, בכל נסיעה. הקבלה כוללת את מספר המדליון, וזה הפרט שמאפשר לאתר את הנסיעה בדיעבד.
• חיית שירות - מתקבלת ללא תוספת תשלום.

אם משהו השתבש

המספר לפניות התושבים של העיר, 311, הוא הכתובת לתלונות על נהג ולחיפוש חפץ שנשכח ברכב. הפרט הקריטי הוא מספר המדליון, שמופיע על הקבלה ועל נורית הגג עצמה. בלי המספר קשה מאוד לאתר את הנסיעה, ולכן שווה לצלם את הקבלה או לבקש קבלה במייל כשמשלמים בכרטיס. חפצים שנשכחו במונית מטופלים בהצלחה לא מבוטלת - הרבה יותר ממה שמטיילים מניחים.

נסיעה נגישה

לעיר יש מערך ייעודי להזמנת מוניות צהובות המותאמות לכיסא גלגלים, שפועל ברחבי העיר ומאפשר להזמין רכב נגיש מבלי לקוות שיעבור אחד ברחוב. מי שנוסע עם בן משפחה בכיסא גלגלים יחסוך המון תסכול אם יכיר את המערך הזה לפני הטיסה ולא אחרי הנחיתה.

טיפים מקומיים שחוסכים זמן וכסף

יש כמה דפוסים שחוזרים על עצמם ברחובות ניו יורק, והם מסבירים למה לפעמים אי אפשר למצוא מונית ולפעמים יש חמש פנויות ברצף. ההיכרות איתם היא ההבדל בין המתנה של דקה להמתנה של עשרים.

שעת החלפת המשמרת

המשמרות בצי המוניות מתחלפות פעמיים ביום, ומשמרת הערב מתחילה בסביבות סוף אחר הצהריים. בשעה שלפני כן חלק ניכר מהנהגים כבר בדרך חזרה למוסך להחלפת רכב, ולא ייקחו נסיעה שמרחיקה אותם מהכיוון. זו הסיבה האמיתית לתחושה שבין ארבע לחמש אחר הצהריים "אין מוניות" בעיר. אם אתה חייב להתקדם בשעה הזאת, אפליקציה או רכבת תחתית יעבדו טוב יותר מהרמת יד.

גשם משנה הכל

ברגע שמתחיל גשם, הביקוש למוניות מזנק והזמינות קורסת בו זמנית. הטריק המקומי הוא לא להישאר בשדרה הראשית שבה כולם מנופפים, אלא ללכת בלוק אחד לרחוב צדדי מקביל ולנסות שם - התחרות נמוכה בהרבה. חלופה טובה: להיכנס ללובי של מלון גדול בקרבת מקום ולבקש עזרה בהזמנה, זו בקשה מקובלת לחלוטין. מי שמתלבט איפה להתמקם מלכתחילה ימצא רקע טוב במלונות שהישראלים הכי אוהבים במנהטן.

נסיעה עם ילדים

במוניות בניו יורק אין מושבי בטיחות לילדים, והחוק המקומי מחריג מוניות מחובת ההתקנה שחלה על רכבים פרטיים. עבור הורים ישראלים שרגילים לחוק אחר, זו הפתעה לא נעימה שמתגלה בדיוק ברגע שעומדים עם פעוט על המדרכה. הפתרון הוא להחליט מראש: הזמנת רכב שכולל מושב בטיחות דרך אפליקציה שמציעה זאת, הסעה פרטית שמוזמנת עם מושב, או הבאת מושב מתקפל מהארץ. משפחות שמתכננות ימים שלמים ברובע אחר ימצאו רעיונות בטיול משפחתי בברוקלין.

שבת ותשלום

מטיילים שומרי שבת מסדרים את נושא התשלום מראש - הסעה שמוזמנת ומשולמת לפני כניסת השבת, או תיאום מסודר עם הנהג. בשכונות עם קהילה יהודית גדולה בברוקלין ובצפון מנהטן הנהגים מכירים את הבקשה היטב ואין בה שום דבר חריג.

עוד שתי נקודות קטנות

יורדים מהמונית תמיד לצד המדרכה ולא לצד הכביש, גם אם זה פחות נוח - זו הסיבה מספר אחת לתאונות אופניים בעיר. ואם אתה יוצא ממופע גדול או ממשחק, לכו שני בלוקים מהמתחם לפני שמנסים לתפוס נסיעה: מסביב לאולם כולם מתחרים על אותם רכבים.

מתי בכלל לא כדאי מונית

מונית היא כלי מצוין בניו יורק, אבל לא תמיד הכלי הנכון. הבנה מתי לוותר עליה היא חלק בלתי נפרד מהיכולת לנוע בעיר ביעילות.

רוב המסלולים במנהטן - הרכבת התחתית מהירה יותר

זו לא סיסמה אלא מציאות יומיומית. מסלול צפון-דרום במנהטן בשעות פעילות ייקח במונית זמן רב יותר מאשר ברכבת התחתית, שנוסעת מתחת לפקק ולא בתוכו. הרכבת פועלת מסביב לשעון, וכרטיס בודד עולה שבריר ממחיר נסיעת מונית מקבילה. מי שרוצה להפוך את הרכבת עצמה לחוויה יכול לעקוב אחרי מסלול יום שלם סביב תחנות קו הרכבת התחתית, ומי שסקרן לגבי ההיסטוריה של המערכת ימצא אותה במלואה במוזיאון התחבורה של ניו יורק בברוקלין, שממוקם בתחנת רכבת תחתית אמיתית שיצאה משימוש.

מסלולים קצרים

בלוקים במנהטן קצרים, במיוחד בציר צפון-דרום. נסיעה של חמישה בלוקים תיקח לרוב יותר זמן במונית מאשר ברגל, כי הרמזורים והפניות אוכלים את כל היתרון. הכלל הפשוט: מתחת לרבע שעה הליכה, ללכת.

ומה עם רכב שכור

בתוך העיר, רכב שכור הוא בדרך כלל טעות: חניה יקרה ונדירה, תנועה כבדה ואגרות בכל כיוון. הוא הופך להגיוני רק כשיוצאים מהעיר לטיולים באזור, ואז כדאי להכיר את התנאים להשכרת רכב בניו יורק ולקחת תמיד ביטוח מקיף מלא. לנסיעה בין שדות התעופה, שבה רכב שכור בוודאי לא רלוונטי, קיימת הסעה פרטית בין שדות התעופה של ניו יורק.

הפעמים שבהן מונית מנצחת בגדול

מאוחר בלילה כשהמרווחים בין רכבות מתארכים; כשאתה נוסע לרוחב העיר, ציר שבו הרכבת התחתית חלשה; עם מזוודות; בגשם כבד; וכשאתה נוסע בקבוצה של שלושה או ארבעה, כי אז החלוקה בין הנוסעים מקרבת את העלות לרמת התחבורה הציבורית.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• נורית הגג הדולקת היא הסימן היחיד שמונית פנויה - כבויה פירושה תפוסה, ואין טעם לנופף אליה
• כל מונית חייבת לקבל כרטיס אשראי ותשלום ללא מגע דרך המסך במושב האחורי, ואסור לה לדרוש מזומן בלבד
• אין חובה לנקוב ביעד לפני העלייה, ולנהג אסור לסרב לנסיעה בתוך גבולות העיר בגלל היעד
• מונית ירוקה אוספת מהרחוב רק ברובעים החיצוניים ובצפון מנהטן, אך רשאית להוריד נוסעים בכל מקום בעיר
• בשדות התעופה עולים אך ורק בעמדת המוניות הרשמית - הצעת נסיעה מנהג באולם הנוסעים היא נסיעה לא מורשית
• קבלה היא זכות בכל נסיעה, והיא כוללת את מספר המדליון שנדרש לכל תלונה או חיפוש חפץ שנשכח

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לעמוד בשדרה שזורמת לכיוון ההפוך מהיעד - המונית תיאלץ להקיף בלוקים שלמים והמונה ירוץ כל הדרך
• להסכים לסכום קבוע שנקבע מראש במקום להתעקש על הפעלת המונה בנסיעה שנתפסה ברחוב
• להיענות לנהג שניגש אליך באולם הנוסעים בשדה התעופה במקום ללכת לעמדת המוניות המסודרת
• לנסות לעצור מונית ביד בין ארבע לחמש אחר הצהריים, בדיוק בשעת החלפת המשמרות
• להניח שיהיה מושב בטיחות לילד במונית - החוק פוטר מוניות מכך, וצריך לסדר פתרון מראש
• לקחת מונית למסלול קצר במנהטן שבו הליכה או רכבת תחתית מהירות בהרבה

שאלות נפוצות

איך עוצרים מונית צהובה בניו יורק?

עומדים על שפת המדרכה בכיוון שאליו זורמת התנועה, מאתרים מונית שנורית הגג שלה דולקת, ומרימים יד. נורית דולקת פירושה שהמונה כבוי והמונית פנויה; נורית כבויה פירושה שהיא תפוסה. חשוב לא לעמוד בתוך צומת או במקום שבו עצירה אסורה, כי נהג לא יעצור שם. בתחנות רכבת מרכזיות ובשדות התעופה יש עמדות מוניות מסודרות עם תור וסדרן, ושם עדיף להשתמש בעמדה במקום לנסות לתפוס מונית ברחוב.

מה ההבדל בין מונית צהובה למונית ירוקה?

ההבדל היחיד המהותי הוא היכן מותר להן לאסוף נוסעים. מונית צהובה רשאית לאסוף מהרחוב בכל מקום בעיר. מונית ירוקה, המכונה Boro Taxi, רשאית לאסוף מהרחוב רק בברוקלין, קווינס, הברונקס, סטטן איילנד ובמנהטן מצפון לרחוב 96 בצד המזרחי ולרחוב 110 בצד המערבי, ואינה רשאית לאסוף בעמדות שדות התעופה. מבחינת המונה, התעריף, חובת קבלת כרטיס אשראי וזכויות הנוסע - השתיים זהות לחלוטין.

האם אפשר לשלם במונית בניו יורק בכרטיס אשראי?

כן, וזו חובה ולא טובה. כל מונית מחויבת לקבל מזומן, כרטיס אשראי, כרטיס חיוב ותשלום ללא מגע, דרך מסך התשלום שמותקן במושב האחורי. נהג אינו רשאי לדרוש מזומן בלבד או לטעון שהמכשיר אינו פועל כדי להימנע מכך. אם זה קורה, אפשר לבקש קבלה, לרשום את מספר המדליון ולהגיש תלונה. הרגל טוב הוא להבהיר בתחילת הנסיעה שהתשלום יהיה בכרטיס.

כמה תשר נותנים לנהג מונית בניו יורק?

תשר הוא חלק מקובל ומצופה מהתרבות המקומית, והוא אינו כלול במונה. מסך התשלום במושב האחורי מציע כמה אחוזים מוכנים מראש בלחיצה אחת, ואפשר גם להזין סכום אחר או להוסיף במזומן. לישראלים זו לרוב ההפתעה הגדולה, כי בישראל אין נורמה מקבילה בתחום המוניות. שירות טוב במיוחד, עזרה עם מזוודות או נסיעה בתנאי מזג אוויר קשים מצדיקים תשר גבוה יותר.

עדיף אובר או מונית צהובה בניו יורק?

תלוי בשעה ובמיקום. במנהטן בשעות היום ובנסיעות קצרות, מונית צהובה מהרחוב לרוב מהירה יותר וזולה יותר, כי המונה אינו מגיב לביקוש. ברובעים החיצוניים, בלילות מאוחרים ובאזורים שבהם מוניות כמעט לא עוברות, אפליקציה עדיפה בבירור. בגשם, בשעות שיא או ביציאה מאירוע גדול, המחיר באפליקציה קופץ ואז המונית הצהובה חוזרת להיות המשתלמת. הדרך הפשוטה: לבדוק את המחיר באפליקציה, ואם הוא נראה חריג - לצאת לשדרה ולהרים יד.

איך מגיעים משדה התעופה למנהטן במונית?

בכל שדה תעופה יש שילוט Ground Transportation שמוביל לעמדת מוניות רשמית עם סדרן. בחלק מהמסלולים בין שדה התעופה למנהטן חל תעריף אחיד בתוספת אגרות והיטלים, ובחלק המונה פועל כרגיל - כדאי לשאול את הסדרן לפני שנכנסים לרכב. אסור להיענות לאדם שמציע נסיעה בתוך אולם הנוסעים, גם אם הוא נראה רשמי. מי שנוחת מטיסה ארוכה עם ילדים ומזוודות יכול להזמין מראש הסעה פרטית או משותפת שממתינה בשם שלו.