סאטון פלייס (Sutton Place) היא רצועת רחובות שקטה במזרח מנהטן, בערך בין רחוב 53 לרחוב 59, מהשדרה הראשונה ועד גדת האיסט ריבר. אין בה מוזיאון, אין בה קניון ואין בה כרטיס כניסה - ובדיוק בגלל זה כמעט לא מגיעים אליה תיירים. מה שכן יש: פארק כיס זעיר בקצה רחוב 58 שמשקיף ישירות על גשר קווינסבורו, סמטה מרוצפת עם שישה בתים פרטיים, פסל ברונזה של חזיר בר, ואחד הבתים היוקרתיים ביותר בעיר שמשמש כמעון הרשמי של מזכיר האום.
ההליכה כולה נמשכת פחות משעה ואינה עולה דבר. מי שכבר ראה את הקלאסיקות של ניו יורק ומחפש משהו אחר ימצא כאן את אחד המעברים החדים ביותר בעיר: שתי דקות הליכה מפרידות בין שאון השדרה הראשונה לבין שקט כמעט כפרי מול הנהר.
איפה זה בדיוק ולמה כמעט אף אחד לא מגיע
סאטון פלייס נמצאת בקצה המזרחי של מידטאון, ממש מתחת לגשר קווינסבורו. מבחינה גיאוגרפית היא קרובה מאוד למרכזי התיירות - כמה דקות הליכה מגשר קווינסבורו וממתחם האום - אבל היא נמצאת מעבר לשדרה הראשונה, ושם הרחובות פשוט נגמרים בנהר.
מכיוון שהיא לא מובילה לשום מקום, אין בה תנועה עוברת. אין קווי אוטובוס שחוצים אותה לרוחב, אין תחנת רכבת תחתית בתוכה, ואין חנויות שמושכות קהל. התוצאה היא רחובות ריקים יחסית באמצע היום, בקצב שלא מזוהה עם מנהטן.
הדרך הפשוטה להגיע היא לרדת בתחנה הקרובה במידטאון ולהמשיך מזרחה ברגל לאורך אחד הרחובות הזוגיים, עד שהאספלט נגמר. זה כל הסוד.
הפארק הזעיר שבקצה רחוב 58
הלב של הביקור הוא פארק קטן שיושב בקצה המזרחי של רחוב 58, מעל כביש FDR שחולף מתחתיו. מדובר במה שמכונה פארק כיס - שטח זעיר, כמה ספסלים, מעקה, ונוף.
הנוף הוא כל העניין: גשר קווינסבורו נפרש ממש מולכם על כל שכבות המתכת שלו, מעבר לנהר נראה אי רוזוולט, וברקע קו הרקיע של קווינס. זו אחת הנקודות המעטות במנהטן שבהן אפשר לשבת מול הנהר בלי דמי כניסה, בלי דוכן ובלי צילום קבוצתי מאחורי הכתף.
שעת הזהב כאן היא הבוקר המוקדם: השמש עולה ממזרח, כלומר מכיוון קווינס, ומאירה את הגשר מלפנים. בשעות אחר הצהריים הפארק נמצא בצל והנוף שטוח יותר. זה הפרט שהכי משנה את איכות התמונה שתצאו איתה.
סיור אדריכלות במידטאון איסט
בתי העיר, הסגנונות והסיפורים של אותם רחובות בדיוק - עם מורה דרך שמכיר אותם
בדיקת זמינות ומחיר ←הספסל מהסרט - והאמת שמאחוריו
המקום הזה מזוהה יותר מכל עם דימוי קולנועי אחד: שני אנשים יושבים על ספסל מול גשר קווינסבורו לפנות בוקר, צללית על רקע שמיים בהירים. זו התמונה שהפכה לכרזת הסרט מנהטן, והיא צולמה בדיוק כאן, בשעות הקטנות של הלילה.
וכאן מגיעה הנקודה שכדאי לדעת מראש כדי לא להתאכזב: הספסל שבתמונה לא היה חלק מהפארק. הוא הובא במיוחד לצורך הצילום והוצב במקום, ואחר כך פורק. מבקרים רבים מגיעים לחפש ספסל מסוים ולא מוצאים אותו, ומסיקים בטעות שהם בכתובת הלא נכונה.
הזווית עצמה כן קיימת והיא בדיוק אותה זווית. אפשר לשבת על אחד הספסלים שבפארק ולקבל את אותו קו מבט על הגשר - פשוט לא על אותו רהיט. מי שרוצה לשחזר את התאורה של הכרזה צריך להגיע ממש לפני הזריחה.
פסל חזיר הבר - עותק שהגיע מפירנצה
בתוך הפארק ניצב פסל ברונזה של חזיר בר, שנראה לגמרי לא במקומו בפינה של מנהטן. הוא אינו יצירה מקורית אלא עותק של פסל מפורסם מהמאה השבע עשרה, פרי ידיו של הפסל האיטלקי פייטרו טאקה, שהמקור שלו עומד בפירנצה ומכונה שם פורצ'לינו.
בפירנצה נהוג לשפשף את חוטם הפסל בתקווה לחזור לעיר, וכך גם כאן החוטם מבריק יותר משאר הגוף. זו נקודה קטנה שילדים מתחברים אליה מיד, ואחד הפרטים היחידים בפינה השקטה הזאת שמזמין אינטראקציה ולא רק צפייה.
ריברוויו טראס - הסמטה שכמעט אף אחד לא מכיר
סמוך לפארק מסתעפת סמטה קצרה בשם ריברוויו טראס. היא מרוצפת אבן, חסומה בשער, ולאורכה שישה בתים פרטיים בלבד שמשקיפים אל הנהר.
זו אחת הסמטאות הפרטיות הבודדות שנותרו במנהטן, והיא נראית כאילו נחתכה מעיירה אחרת והושתלה כאן. אי אפשר להיכנס פנימה - זו רשות פרטית - אבל אפשר לעמוד בפתח ולהסתכל, וזה מספיק כדי להבין למה מדובר באחת מפינות המגורים הנחשקות בעיר.
חשוב לזכור שאלה בתים של אנשים, לא אתר תיירות. המקומיים סובלניים כלפי מבקרים שמצלמים מהמדרכה, פחות כלפי מי שמנסה להיכנס או לצלם לתוך חלונות.
איך שכונה של מבשלת בירה הפכה לאנקלייב
הסיפור ההיסטורי כאן הפוך לחלוטין מהאינטואיציה. הרצועה הזאת נקראה על שמו של איש עסקים בשם אפינגהאם ב. סאטון, שבנה כאן שורת בתי אבן חול ברבע האחרון של המאה התשע עשרה, ושמה שונה רשמית לסאטון פלייס בשנות השמונים של אותה מאה.
אבל במשך עשרות שנים זה לא היה אזור יוקרתי כלל. הגדה הזאת הייתה תעשייתית: מבשלת בירה, בתי שורה מתפוררים ובנייני דירות עלובים שהשקיפו על נהר עמוס בתנועת סחורות.
המהפך התרחש בשנות העשרים של המאה העשרים, כשקבוצה קטנה של נשים אמידות ובעלות השפעה - ובהן אן מורגן, אן הרימן ונדרבילט ואליזבת מארברי - החליטה להתיישב דווקא כאן. הן שכרו את האדריכל מוט שמידט, שהפך בתי אבן חול ויקטוריאניים לבתי עיר בסגנון ג'ורג'יאני ונאו פדרלי. אחת מהן, מארברי, עברה לגור כאן עם בת זוגה המעצבת אלזי דה וולף - דמות מכוננת בעיצוב פנים אמריקאי.
תוך שנים ספורות הפכה הכתובת מסמל של דלות לסמל של איפוק אריסטוקרטי, וזה בדיוק האופי שנשמר בה עד היום: בלי חזיתות ראווה, בלי לוגואים, ובלי כניסות מפוארות.
מלונות במידטאון מנהטן
לישון במרחק הליכה מסאטון פלייס, ממתחם האום ומגראנד סנטרל
בדיקת זמינות ומחיר ←הבית של מזכיר האום
אחד הבתים שנבנו באותו גל הוא בית עיר בן חמש קומות שהוקם בתחילת שנות העשרים עבור אן מורגן. בשנות השבעים הוא נמסר כמתנה לארגון האומות המאוחדות, ומאז הוא משמש כמעון הרשמי של מזכיר הארגון.
מבחוץ הוא נראה כמו עוד בית עיר מאופק ברחוב שקט, בלי שילוט בולט. זה בעצם הדבר המדהים בו: אחת הכתובות הדיפלומטיות המוכרות בעולם נמצאת ברחוב שנראה כמו כל רחוב מגורים אחר.
מטבע הדברים אין ביקורים בפנים ויש נוכחות אבטחתית באזור. ההנחיה המעשית פשוטה - צילום מהמדרכה הנגדית בסדר גמור, התקרבות לכניסה או לשומרים מיותרת לחלוטין.
איך משלבים את זה בהליכה של חצי יום
הדרך הטובה ביותר להשתמש בסאטון פלייס היא כתחנה במסלול ולא כיעד בפני עצמו. היא קטנה מכדי למלא בוקר שלם, ומרשימה מכדי לוותר עליה.
מסלול שעובד היטב מתחיל בבוקר בפארק שבקצה רחוב 58, ממשיך לאורך הרחובות השקטים דרומה, ומשם מערבה לכיוון מתחם האום ופארק דאג המרשלד. אפשר להמשיך משם לגראנד סנטרל ולבניין קרייזלר, וכך לחבר בהליכה אחת את הפינה השקטה ביותר של מזרח מנהטן עם כמה מסמליה המוכרים ביותר.
שתי הערות מעשיות: אין כאן כמעט בתי קפה ושירותים ציבוריים, אז כדאי לסדר את זה לפני שנכנסים לרצועה. וכדאי להגיע בבוקר או בשעות אחר הצהריים המוקדמות - בערב הפארק חשוך והנוף אובד.
| נקודה | מה יש שם | כמה זמן |
|---|---|---|
| הפארק בקצה רחוב 58 | נוף ישיר לגשר קווינסבורו ולאי רוזוולט | 15-25 דקות |
| פסל חזיר הבר | עותק ברונזה של פסל מפירנצה, בתוך הפארק | 5 דקות |
| ריברוויו טראס | סמטה מרוצפת חסומה עם שישה בתים פרטיים | 10 דקות |
| מעון מזכיר האום | בית עיר משנות העשרים, צפייה מבחוץ בלבד | 5 דקות |
| הרחובות עצמם | בתי עיר בסגנון ג'ורג'יאני ונאו פדרלי | 15-20 דקות |
| המשך המסלול | מתחם האום, פארק דאג המרשלד, גראנד סנטרל | לפי בחירה |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- הכניסה לכל הנקודות ברצועה היא חינם - אין כאן שום כרטיס
- הבוקר המוקדם הוא הזמן הטוב ביותר: השמש מאירה את הגשר מלפנים
- הספסל שבכרזת הסרט הובא במיוחד לצילום ואינו קיים במקום
- ריברוויו טראס היא סמטה פרטית - מסתכלים מהפתח ולא נכנסים
- ההליכה כולה נמשכת פחות משעה ומתאימה כתוספת למסלול קיים
- אין כמעט בתי קפה או שירותים ציבוריים ברצועה עצמה
- אין תחנת רכבת תחתית בתוך השכונה - מגיעים ברגל ממידטאון
טעויות שכדאי להימנע מהן
- לחפש ספסל ספציפי מהסרט ולהתאכזב - הוא פשוט לא שם
- להגיע בשעות הערב, כשהפארק חשוך והנוף כמעט לא נראה
- לנסות להיכנס לריברוויו טראס - זו סמטה פרטית עם שער
- להתקרב למעון הדיפלומטי או לשומרים במקום לצלם מהמדרכה הנגדית
- להקצות לזה חצי יום שלם - הרצועה קטנה ומתאימה לתחנה, לא ליעד
- לבלבל בין סאטון פלייס לבין השדרות הסואנות שממערב לה - האופי שונה לגמרי
- להגיע בלי לסדר קפה ושירותים מראש, כי כמעט אין כאלה באזור
שאלות נפוצות
איפה נמצאת סאטון פלייס?
במזרח מנהטן, בערך בין רחוב 53 לרחוב 59, מהשדרה הראשונה ועד גדת האיסט ריבר, ממש מתחת לגשר קווינסבורו.
האם יש דמי כניסה?
לא. הפארק, הסמטה והרחובות פתוחים לציבור ללא תשלום, וזו אחת הפינות המשתלמות בעיר למי שמטייל בתקציב.
האם הספסל מהסרט מנהטן נמצא שם?
לא. הספסל שמופיע בכרזה הובא במיוחד לצורך הצילום והוסר אחריו. הזווית והנוף אכן קיימים במקום, אבל לא אותו ספסל.
מה שעת הביקור הטובה ביותר?
הבוקר המוקדם. השמש עולה מכיוון קווינס ומאירה את גשר קווינסבורו מלפנים, בעוד שבאחר הצהריים הפארק נמצא בצל.
אפשר להיכנס לריברוויו טראס?
לא. זו סמטה פרטית חסומה בשער עם שישה בתים. אפשר לעמוד בפתח, להסתכל ולצלם מהמדרכה.
כמה זמן להקצות לביקור?
כשעה לכל היותר. הרצועה קטנה, וההמלצה היא לשלב אותה במסלול הליכה רחב יותר לכיוון מתחם האום וגראנד סנטרל.